אני זוכר בבירור את היום שבו הבנתי שאני מכור לטיולים. הייתי אז בן עשר ואימא שלי הייתה חולה. היא חטפה דלקת ריאות ואפילו הייתה מאושפזת שלושה ימים בבית חולים. עד לאותו סוף השבוע היינו יוצאים לטייל באופן קבוע בכל רחבי הארץ. אני זוכר בבירור שביום שישי בבוקר כבר הכנתי את התרמיל הקבוע שלי ופתאום קלטתי שהשבוע אנחנו לא יוצאים לטייל. במהלך כל אותו יום הרגשתי חוסר מנוחה ובערב כבר הבנתי – אני מכור לטיולים!
השנים חלפו וחיידק הטיולים לא עזב אותי. קצת אחרי שאימא החלימה פינקנו את עצמנו בטיול ארוך במיוחד של ארבעה ימים שכלל אוהל על שפת הכנרת וגם היום, אחת לשנה אני לוקח את האישה ואת הילדים לאותו החוף ואנחנו מפנקים את עצמנו בטיול מענג שכזה. עם זאת, משהו תמיד היה חסר לי בכל הטיולים שארגנתי כמבוגר. אף פעם לא יכולתי לשים את האצבע על מה שהיה כל כך חסר לי אבל פשוט היה לי ברור שהטיול משום מה לא מושלם.
ואז הגיע דני
כשדני התחיל לעבוד בחברה שאני עובד בה כבר יותר מעשור, לא כל כך שמתי לב אליו. הוא היה בחור שקט מאוד ולא רכש הרבה חברים. עם זאת, באחד מהימים של חודש אוגוסט הוא הסכים לקחת אותי טרמפ הביתה כי הרכב שלי היה במוסך ואותה נסיעה שדרגה את הטיולים המשפחתיים שלי מן הקצה אל הקצה. אתם מבינים, במהלך הנסיעה דני שלח יד ארוכה, פתח דלת קטנה ברכב והוציא מהמקרר הנייד שלו בקבוק צונן של תה קר. לא האמנתי למראה עיניי – מקרר בתוך מכונית!
אני יודע, לא מדובר על הפלא הטכנולוגי המתקדם ביותר בעולם, אבל בשבילי מדובר היה בלא פחות מתגלית המאה. לא עברו יומיים והפכתי להיות הבעלים הגאה של שני מקררים ניידים לרכב כי חשבתי לעצמי שאם כבר, אז כבר.
והשאר היסטוריה
מה אומר ומה אגיד? הטרמפ ההוא התרחש לפני שמונה חודשים בערך אבל מאז הכל השתנה בכל הקשור לטיולים המשפחתיים שלנו. אם בעבר היינו צריכים לחשב באופן קפדני כמה מקום יש לנו בצידניות ומה הוא היחס החכם ביותר בין שקיות הקרח לאוכל ולשתייה, הרי שכל זה כבר שייך לעבר. היום אני יכול לצאת לטיול ארוך, להקים אוהל על שפת הכינרת בחוף שומם מאדם ועדיין ליהנות מתי שרק מתחשק לי מבירה קרה וצוננת.
הבשר נשמר בדיוק בטמפרטורה הרצויה, הילדים נהנים מאספקה קבועה של קולה קרה בכל שעות היום ובקיצור אפשר להגיד שאני חייב לדני טובה גדולה. האמת היא שאתמול הזמנתי אותו לקמפינג השנתי שלנו וקיוויתי שיסכים. רציתי להודות לו על הרעיון של המקרר הנייד ששדרג באופן משמעותי את חוויית הטיולים והקמפינג המשפחתיים שלנו אבל דני הודה לי בנימוס ואמר שהוא עסוק בסוף השבוע ושגם ככה הייתי חושב על זה בעצמי במוקדם או במאוחר.
אם אתם חושבים שפה נגמר הסיפור, טעות בידיכם. מחר אני מתכוון להפתיע אותו עם ארגז של בקבוקי תה קר במשרד. מגיע לו, לא?
